חינוך הילדים הופקד בידי הסמארטפונים

שי: הלו, אלי, זה אתה?

אלי: כן. אמא בעבודה. מה אתה עושה?

שי: גם אמא שלי בעבודה. אין מה לעשות בחופש. משעמם. שוכב על המיטה כל הזמן

אלי: שמעת על המשחק החדש? כן כן בטלפון.

שי: כן, בטח אני לא יכול לעזוב את זה. משעמם אין מה לעשות.

הילדים בסמארטפונים, אין מי שמכוון אותם על תקשורת נכונה ביניהם, אין מי שמנחה מה טוב ומה לא .אין שליטה על הפרסומות והתכנים להם הם נחשפים. איזה דור אנחנו מגדלים? בידי מי שמנו את חינוך ילדינו?

בידי המפרסמים ובוני המשחקים למיניהם, שבטוח שהמטרה שלהם היא אינטרסנטית ואף הרסנית. בכל משחק, ולו התמים ביותר, יש אלמנטים של הימורים, להשיג בכסף, ואם אפשר אז בדרך להרוס אחרים.

אז מה ? זה לא שונה בהרבה ממה שהעולם ניראה. ככה חיים וזהו.

וככה ההורים עובדים כדי לממן עוד סמארטפון, והילדים נשאבים לתוך תכנים שלא נותנים להם כלום בחיים, בלשון המעטה. מי ישלם על זה אחר כך? מי ישלם על הנזק וה"מזון" שמאכילים את ילדינו?

האנושות כבר משלמת. מאז שהוציאו את האמהות לעבוד, מי מחנך? בית ספר מעניק השכלה ולא חינוך, וגם זאת שאלה. סקרים אומרים כי חמישים וחמישה אחוזים מהתלמידים נדרשים למורים פרטיים. איך זה יכול להיות? האם בית הספר לא נותן לילדים את מה שהם צריכים לפי הקצב שלהם? מי אחראי על מה שקורה?

שי: אז אתה בא אלי?

אלי: כן, אני בדרך, עד עוד משחק להכיר לך. ההורים? איפה הם? אני לא רואה אותם. וכשהם פה, הם מדברים בטלפון. טיולים? עזוב, אנו לא רגילים. התרגלנו לטלפון.