על איזו מדינה חלמו מקימיה?

הם רצו להקים מדינה של שוויון, צדק , שגשוג לכלל תושביה. מדינה שבה כל יהודי ירגיש מוגן .לא רק כאלו שגרים בגבולות צפונה מאשקלון דרומה מנהריה. ובאמת בנינו מדינה יפיפיה. עם זאת  יש לאן לשאוף.

מכל הנושאים שיש לשפר ,משום מה, סוגיה אחת לא עולה על סדר היום – מה נעשה עם הסכסוך הישראלי -ישראלי. החברה הישראלית כבר לא כל כך איתנה. קרבות אידיאולוגיים פנימיים משסעים בנו, הורסים כל חלקה טובה. מחלחלים לכל רמה בחיינו. אלה דתיים ואלה חילונים, אלה קרניבורים ואלו טבעונים אלו מחסנות  ואלו מתנגדות. והשנאה יוקדת.

כאשר אדם נלחם, אם הוא מקבל מכה , ידוע שכדי לא לאבד מערכו (בעיני עצמו קודם כל)  הוא חייב להשיב קרב. אחרת נחרת בתודעתו של אותו האדם שהוא זה המקבל מכות. לא מחטיף. וזה מעמיד את אותו אדם בעמדת נחיתות.

לכן עלינו לתת מכה מספיק חזקה לאויבינו כדי שיתאפשר לנו לחזק את עצמנו פנימית. רק שנראה היום שאין כמעט בכלל (ואולי באמת שאין) אף גורם בממשלה שעיקר עיסוקו חורג את  הרדיפה המתמדת אחר צבירת כוח אלקטוראלי . וכשאדם נלחם -הכי חשוב לו להיות אסוף. יד אחת מגנה על הפנים והשנייה נכנסת בהוק. אבל אדם לא יכול לנצח כששתי ידיו עסוקות בקרב הורדת ידיים.

ודי לחכם ברמיזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *